Login

Sample Beit - Midrash

היבטים של סטינג בסטודיו הפתוח | The Discussion Page

In order to view the discussion - please log in.

Last Posts

user profile image
מיכל בת אור
13.01.2021 14:30
הסיפור על ג׳ שלא רצתה לצאת מהחדר, מתקשר לנושא של אתגור הסטינג, אותו ראינו כתמה שמאפיינת את העבודה בסטודיו עם הילדים. ג׳ לא רוצה לצאת מהסטודיו. התיאור שלך קרן, הזכיר לי את הניסיון להדבק למקום- to stick to it  ובמובן זה מעניין נושא המדבקות. בהקשר של תיאוריית ההתקשרות היא נאחזת בבסיס הבטוח שלה, או בדמויות המטפלות/סטודיו, ממש כמו שתינוק נאחז במבוגר, זה מנגנון ראשוני, והישרדותי. בהקשר זה ייתכן שג׳ חוותה פרידות שלא תווכו, נטישות, כך שהובילו אותה להשתמש במנגנון הלא מילולי הזה גם בגילה.

מסכימה מאוד עם החשיבה שעלתה בשיח הקולגות, שג׳ מביעה באקטינג אאוט את אי הרצון שלה לצאת. חשבתי גם על התערבות של שאלה סקרנית, מה לא הייתה רוצה לפגוש אחרי הסטודיו? אולי גם המחשבה על החוץ, יכולה לעזור להכיר את ג׳, מה אוהבת ומה פחות, ומה אפילו שונאת.

אולי אם נחבר את עניין הבסיס הלא בטוח, חרדת נטישה, ניסיון להאחז בכח, ועם אי הרצון שלה לצאת, אז אולי אפשר יהיה לחשוב על יצירה בחומרים שתהדהד בלי מילים נושאים אלו- למשל עבודה עם דבק כחומר גלם. בהקשר זה הייתה לי מטופלת שניסתה להכין דבקים מערבובים שונים, יחד עם צבעים. כל דבק איחסנה בקופסה קטנה ושקופה, ונתנה לו שמות שהיא המציאה.

בהקשר הוורבלי, מה שהיה חסר לג׳ בחייה, זה תיווך, דיבור על המעבר בין מצב ומצב, והנה בסטודיו יש כאן הזדמנות לחוות את זה יחד איתכם.

user profile image
קרן סהר
13.01.2021 14:20

וינייטה קצרה מתאריך 23.11.2020במהלך הויניאטה היה לי קושי להתמודד עם ילדה ולאחר מעשה, בזמן דיון העמיתים עלו מחשבות שסייעו לחשיבה הטיפולית את האירוע.מדובר ביום ד’ שהוא יום הפעילות האחרון בשבוע של הסטודיו. ג’ מסרבת לצאת מהסטודיו, משחקת מחבואים, עולה על השולחן, מחטטת במגירות ומתחמקת מדיאלוג או קשר עין עם המטפלות. כבר אתמול היא אמרה – מחר זה היום האחרון ואני יעשה בעיות. במהלך השבועיים האחרונים הצוות עסוק בחשיבה הטיפולית בהתייחסות לג’ והיא מעוררת בנו אתגרים ותסכול לצד חיבה גדולה. למדנו להתייחס להתנהגויות שלה בעיקר ע

user profile image
רומי שי
4.11.2020 23:36

בעקבות ההסבר של הילד על כך שהיצירות מכאיבות לו כי הן מזכירות לו את הכאב מהפציעה, הרגשתי שהוא מספר לי על חוויה טראומטית שכרגע משתחזרת באיזשהו אופן, והבנתי שזה הרגע הנכון להחזיר את השליטה לידיו ולאפשר לו לבחור ללכת.

user profile image
רומי שי
4.11.2020 23:25
התחושה העיקרית שעלתה בי היתה של מתח. עלה בי רצון גדול להבין את הקושי של הילד ולנסות למצוא ביחד איתו דרך שבה יוכל לעבד את החוויה הקשה בתוך הסטודיו, התעוררה בי פנטזיה על חוויה מתקנת ומיטיבה, על יצירה סובלימטיבית שהוא יצליח להפיק מתוך המקום הקשה שהוא נמצא בו. בפועל הילד לא היה מסוגל לכך והמתח שחוויתי היה סביב השאלה עד כמה להתעקש ומתי לשחרר. בסופו של דבר הוא בעצמו פתח את דלת הסטודיו ויצא, ובכך הוא העביר לי את המסר שהוא לא מוכן להישאר, שההתעקשות שלי לא מיטיבה איתו, ובזאת למעשה הוא פתר עבורי את הדילמה, והבנתי שדרך הפעולה הנכונה תהיה לצאת אחריו ולאפשר לו להיפרד בצורה אסופה למרות השבירה של הסטינג.

Last Sources

Participants