להתחברות

חשד לפגיעה עצמית העולה במהלך יצירה | עמוד דיון

תקציר

חשד לפגיעה עצמית העולה במהלך יצירה

האם מתחייבת התערבות למניעת הפגיעה?

לאפשר את המשך היצירה על ידיה

לאפשר את המשך היצירה על ידיה

כי אולי היא מתקשרת לנו משהו שיפעיל אותנו לפעולה? אולי זוהי פעולה סימבולית שתחליף את הפגיעה הממשית? יש מצבים שבהם ילדים יוצרים על גופם- כמו לק על הציפורניים, יצירת חותמת על כפות הידיים. כאן היצירה היא מאוד קונקרטית, והיא מסר מאוד חזק ומעורר עבור האחר. היא מזעזעת את האחר, ואולי בתקווה לעזרה.

לא לאפשר את המשך היצירה על ידיה

לא לאפשר את המשך היצירה על ידיה

כי ההרשאה ליצור על הידיים דימויים של פגיעה עצמית, מול עיני הילדים, מהווה חוויה מעוררת חרדה וחוסר מוגנות אצל הילדים. בנוסף זו גם פגיעה בה עצמה, כי היא גם כן לא שמורה מבחינת גבולותיה (צבע על העור), וגם כשתצא מהסטודיו בחזרה לביתה, יהיו ליצירה סימנים.

סיכום ביניים

נערה בת 12 יוצרת על ידיה בשולחן המרכזי ובעמידה, יצירה שמעוררת את דאגתינו. היצירה ניראית כמו דם, פצעים וחתכים.  בעבר כבר דובר שאנחנו מנסות להרחיק את היצירה שנעשית ישירות על הגוף למצע סימבולי כמו דף, חימר וכו׳.  נעשה ניסיון להציע לה לצייר על מצע אחר אך היא מתעקשת ולמעשה יוצרת את היצירה גם לעיני כל.

להמשך קריאה לחץ כאן

הדיון המורחב

ענבל מרגלית

תגובות אחרונות

user profile image
ענבל מרגלית
21.01.2020 21:31
ברצוני לעורר שוב סוגיא זו בכדי לשמוע דעתכם ילד יוצר ישירות על גופו. נתקלנו בכך כמה פעמים. למשל ע"י מריחת לק על ציפורניו, עיטוף ניר טואלט על גפיו, ציור בצבע על הזרוע. לאחר הדרכה הוחלט שאנחנו מפנים את הילד לעשות אותו דבר על מצע אחר כניר, חימר וכד' ובכך להרחיק מהקונקרטי לסימבולי. מצד אחד הסימבולי הוא שלב חשוב בהתפתחות התינוק וגם היצירה. היוצר מניח משהו מחוץ לו, בצורה מעודנת ובכך עושה סובלימציה. הוא יכול להתבונן במרחק ביצירה ובכך גם להיות מודע יותר למה יצר וגם לעבד את החוויה ולראותה כמופרדת ממנו. מטרה חשובה בטיפול. מצד שני האם בעיבוד הטראומה אין זה חשוב להיות קרוב בקונקרטי? יש ערך לחלק התחושתי, פיזי. כמו בחווית עור מישני למשל. האם ילדים שחוו הזנחה של החזקה, וטיפול זקוקים לשהות בחוויה הגופנית הזו? או שמא זה משחזר את הטראומה?

מקורות קשורים

משתתפים