בשנה הראשונה שלו בסטודיו א' היה עושה הרבה שיקויים. השיקויים היו לרב עכורים, מסריחים ומזכירים הפרשות גוף. פעם אחת כאשר ישבתי לידו הוא החל "לנקות עוף מכל הרעלים". בתחילה הוא ניפח כפפות לטקס ומרח אותן בחומרים מהשיקוי ולאחר מכן החל לנקות את החומרים ולהבריק את הכפפה. לבסוף הוא אמר "העוף הרעיל נקי ועכשיו זה מרק של אהבה". הוא גם אמר "הסטודיו בשבילי זה כמו בית עם אהבה". בפעולה הזו של א' ראיתי תהליך של ניקיון – ריפוי עצמי. א' מנקה את הרעלים הנמצאים בתוכו והופך אותם לאהבה. אני הייתי דיי פאסיבית בכל התהליך ושימשתי כעדה לעשייתו ולרגשותיו. השנה אני חווה את א' בצורה אחרת. הוא ממעט להגיע לסטודיו וכאשר כן מגיע הוא אגרסיבי וציני. לרוב לא מוצא את עצמו ומתקשה לקיים את כללי הסטודיו. נראה כי הוא גדל, ואולי נכנס לגיל ההתבגרות. השבוע כאשר הסתיים המפגש הוא מלמלל לעצמו בדרך החוצה " אני אוהב אתכם". ואני הגבתי – "גם אנחנו אוהבות אותך מאוד ". הוא היה מובך ששמעתי אותו ואני הרגשתי שלרגע צץ לו הסלף מתחת לפסאדה.
(נכתב על ידי כרמית)
