כי אולי היא מתקשרת לנו משהו שיפעיל אותנו לפעולה? אולי זוהי פעולה סימבולית שתחליף את הפגיעה הממשית? יש מצבים שבהם ילדים יוצרים על גופם- כמו לק על הציפורניים, יצירת חותמת על כפות הידיים. כאן היצירה היא מאוד קונקרטית, והיא מסר מאוד חזק ומעורר עבור האחר. היא מזעזעת את האחר, ואולי בתקווה לעזרה.
כי ההרשאה ליצור על הידיים דימויים של פגיעה עצמית, מול עיני הילדים, מהווה חוויה מעוררת חרדה וחוסר מוגנות אצל הילדים. בנוסף זו גם פגיעה בה עצמה, כי היא גם כן לא שמורה מבחינת גבולותיה (צבע על העור), וגם כשתצא מהסטודיו בחזרה לביתה, יהיו ליצירה סימנים.
נערה בת 12 יוצרת על ידיה בשולחן המרכזי ובעמידה, יצירה שמעוררת את דאגתינו. היצירה ניראית כמו דם, פצעים וחתכים. בעבר כבר דובר שאנחנו מנסות להרחיק את היצירה שנעשית ישירות על הגוף למצע סימבולי כמו דף, חימר וכו׳. נעשה ניסיון להציע לה לצייר על מצע אחר אך היא מתעקשת ולמעשה יוצרת את היצירה גם לעיני כל.