על פי ההבחנה של Green (2005) הסטינג מורכב משני חלקים שונים:
1. המטריקס הפעיל- המורכב מצד אחד מהאסוציאציות החופשיות של המטופל (במקרה שלנו היצירות והסיפורים של הילדים) ואת הקשב המרחף והחופשי של המטפל על החומרים שהמטופל העלה. שני ההיבטים הללו יוצרים זוג דיאלקטי אשר דרכו הטיפול מעמיק.
2. המסגרת- הכוללת נושאים של זמן (מספר פגישות, תדירות, חופשים ותשלום).

בסמינר ההדרכה שהתקיים ב 28.10.20 הזמנתי אתכן לחשוב על אירוע מאתגר שהיה לכן.ם עם ילד.ה בסטודיו סביב סטינג, ולבחור חומר ליצור בו משהו מהזכרון הזה. במהלך השיתוף התברר לנו יותר שלמעשה שני החלקים הללו שגרין הבחין בהם, אינם כה מובחנים בסטודיו הפתוח, ושהמהלכים שמתרחשים בין הצוות והילדים בהקשרי סטינג/מסגרת, הם גם חלק מהמטריקס- אשר דרכו הטיפול מעמיק.

בנוסף, ראינו שהילדים.ות בסטודיו הפתוח מרבות.ים לאתגר את המסגרת, ואולי ניתן להבין זאת גם כביטויים של תקווה שלהם, לחוות פתרון קונפליקטים עם מבוגר.ת לא אלים.ה/משותק.ת. לחוות פתרון קונפליקטים כאשר הפעם רואים אותן.ם. מתאמצים להבין אותן.ה. מכירים בצרכים שלהן.ם.