כל הוינייטות שהובאו: על מ. ועל ה. מהדהדות את נושא הסוד בהקשר של יחסים קרובים כשהן מביאות גם ביטויים ברמות שונות של ביטוי וברמה הבינאישית (מהתנהגות קונקרטית ועד סימבולית). אסתמך כאן על המאמר של חגית אהרוני שנמצא באתר.
מ. שעוברת על חוקי החוזה (להלן ההקשר הבינאישי) ומוציאה בהחבא יצירות שלה כפי שתיארו ענבל מרגלית וחני אסיף, מספרת לנו דרך התנהגותה (אפשר לכנותה אקטינג אאוט) על דברים שהאחר לא יכול לעמוד מולם, או לא ירשה את קיומם.
ברמה היותר סימבולית מ. יוצרת יצירות שמכילות הסתרה ועיטוף כפי שתיארה קרן סהר.
נדמה שמ. מבקשת מאיתנו להיות עדים מכילים ושלא נפצל ונוכל לעשות אינטגרציה של הסודות שלה כחלק ממנה, ממש כפי שהיא שמה על דף אחד גם חלק גלוי וגם חלק סמוי. הסיפור של קרן על כך שמ. הזמינה אותה לראות את שני החלקים, כולל החלק הסודי, זו התקדמות בעיבוד באמצעות היצירה.
משפט יפה מתוך המאמר של אהרוני חגית אשר תומך בכיוון זה :
סוד בהגדרתו הפשוטה, המילונית, הוא תוכן שהאדם אינו רוצה לגלות לאחרים. ברצוני לטעון כי במהות הפנימית, הדינאמית, סוד הוא ההפך מזה: לא חומר אותו אין האדם רוצה לגלות לזולתו, אלא תוכן נפשי אותו לא היה הזולת המשמעותי מסוגל לשמוע. הדינמיקה של התפתחות סוד פתולוגי היא דינמיקה של אלם נרכש הנוצר מתוך חוויה שהאוזן שאמורה להיות קשבת, אטומה או חרשת. (“קונכיות השתיקה” קורא לזה המשורר דן פגיס (6) ). הסוד הוא מודע, אולם בקרקעיתו, במעמקים הסמויים והלא מודעים, מתחת לאלם, יש דינמיקה של כשל בהכלה. מצב בו חומר נפשי כלשהו עבר מהאדם לזולת משמעותי אחר אשר לא יכול היה לקבל את התוכן הנפשי הזה אליו, לשאת אותו, להחזיק אותו בתוכו ולדעת (K) אותו (7 ,8). החומר הזה חזר לכן, גולמי ובלתי מעובד אל שולחו, בבחינת return to sender. אלמנטים בטא לא הפכו לאלפא, וטרנספורמציה לא התרחשה (6).
בתיאור של כרמית אבירם, ה. מדברת על סודיות העצמי. אולי על כך שהעצמי שלה חומק ממנה, והיא רוצה להיות עצמה, אך באותו הזמן גם לא מוצאת את עצמה. חשבו רגע על תינוק שמגדלת אותו אם שאינה רגישה אליו, ואינה רואה אותו באמת. תינוק כזה מפתח עצמי כוזב, היות ולא זכה לשיקוף רגיש ואותנטי על עצמו. אולי, כשכרמית כתבה את המשפט המאוד אמיתי שנאמר ע״י ה. כזעקה להיראות, האקט של השיקוף של כרמית נחווה מבהיל מדי. יחד עם זאת, יש כאן הדגמה בעיני להתערבות מאזינה ברב קשב, גם לזעקת החסר של ה. (בבקשה עזרו לי למצוא את עצמי) וגם לפחד מפני תהליך החיפוש וממה אנו עלולים למצוא.
מכאן שיש לנו בוינייטות על מ. ו-ה. שני סוגים של סודות :
1. סודות כתכנים שהאחר לא היה מוכן לשמוע, ולכן נותרו גולמיים ולא מעובדים, אותם היחיד משווע לגלות ולהבין.
2. סודיות העצמי. העצמי כמשהו לא מוכר, לא ידוע, והמבקש גם כן להתהוות ולהתגלות. בהקשר זה חשוב להזכיר שוויניקוט כתב שיש גם חלק בעצמי שאי אפשר לתקשר, והוא חלק פרטי וסודי עד מאוד, וראוי גם שיישאר שם עם הלגיטימיות להישאר סודי, אפילו מהעצמי…
