להתחברות

הרס

הרס

האם ריסוק המקלדת הוא עוד אקט של הרס, של שבירה, מעין כפיית החזרה, ורק משחזר את השבר וההרס מהחיים של אותו הילד שסבל מאלימות? בריסוק בעזרת פטיש יש סיכון להיפצע, ואולי גם פגיעה באחרים בסטודיו (שמירה על בטיחות המטופל היא אחד העקרונות של יצירת מרחב סטודיו מותאם (Moon,2007) . בהתמודדות עם אלימות, יש לשים לב האם הוצאת התוקפנות היא סובלימטיבית או שמא התכוננות להתקפה קונקרטית.   התבוננות כזו תוביל לניסיון להציע לו פעילות אחרת דומה, אך במרחב הסימבולי- כמו עבודה בנגרות (לדפוק מסמרים לתוך קרש למשל).

תיקון

תיקון

העבודה ברדימייד ובעיקר עם חפצים ומכשירי חשמל ישנים מאפשרת גם ניפוץ, גם פירוק ולאחת מכן הרכבה. לכן זהו מדיום עוצמתי לביטוי. תוך כדי שמירה על בטיחות (היצמדות וליווי צמוד של פעולת ההרס/פירוק), ניתן יהיה ללמוד מהתהליך וכן להציע בד בבד עם התהליך של הפירוק גם הצעות לחיבור מחודש. התערבות המטפל, גם בהיבט הטכני (כגון הצעת מברג) היא חלק מבנייה משותפת של נרטיב (Bat Or & Megides, 2016). המטפל באמנות בהתערבותו, מתפקד כמרחיב החשיבה המטאפורית כשבמקרה הנוכחי המטפלת עשתה זאת ע״י הרחבת מטאפורה קינסטטית (Moon, 2007)

 

ילד בן 7 מרסק בעזרת פטיש מקלדת. החלקים מתפזרים על הריצפה. הוא מחליט לאסוף את הכפתורים שנותרו שלימים לטובה יצירה מאוחר יותר, ולזרוק את השבורים. המטפלת מתיישבת לידו על הריצפה ובודקת את החלקים מה שלם ומה שבור. ומכריזה ״האות ג׳ נשארה שלימה״. הוא מסתכל ומוצא את אותיות שמו שנותרו שלימות, עדיין מחוברות לבסיס המקלדת. הוא מנסה להוציאן שלימות ע״י הפטיש.

להמשך קריאה לחץ כאן