בתקופה האחרונה עבדתי הרבה עם ב’. באחד מימי הסטודיו האחרונים הוא הגיע לסטודיו עם חתיכת ברזל גדולה ורצה לעבוד איתה. הוא רצה לשבור דברים, לרסק לנפץ. סיכמנו איתו שהוא יכול לעבוד עם הברזל הזה רק בחוץ. יצאתי איתו החוצה והוא התחיל לקחת גושי אדמה גדולים ולנפץ אותם בעזרת הברזל שהוא הביא. הוא בעצם השתמש בברזל כמו פטיש ענק והתחיל לרסק גושי אדמה גדולים שהיו ברחבה שמחוץ לסטודיו. לאחר מכן הוא מצא כל מיני צינורות מפלסטיק ובלטות, הכול דברים שהשאירו בחוץ וכבר היו ללא שימוש והוא שבר וניפץ אותם. הסיפוק שלו היה אדיר ואי אפשר היה לעצור אותו. הרגשתי שיש לו להוציא עוד ועוד, הוא כל הזמן היה בחיפוש של דברים נוספים לנפץ.

ב’ בכיתה א’, הוא מהילדים הכי צעירים בסטודיו ויש לו אחות בכיתה ב’ שגם מגיעה לסטודיו. הרבה פעמים בעבודה איתו אני מרגיש את העוצמות שלו ואת כמות הכעסים והתסכולים שרוצים לבוא לידי ביטוי ולפעמים התחושה היא לפעמים שבאמת הסטודיו קטן בשבילו, או שהוא נדרש להתחשב באחרים מסביבו ולא יכול להביע את עצמו בעוצמות שהיה רוצה.

בשלב מסוים מ’ יצאה החוצה ורצתה גם לעבוד כמוהו. זאת הייתה נקודה שהדברים התחילו קצת להסתבך. מתוך רצון לאפשר גם למ’ לעבוד בחוץ סיכמנו עם ב’ שהוא יעבוד עוד קצת בחוץ ואז יכנס לסטודיו להמשיך את העבודה שלו ואז הם יתחלפו. כשב’ נכנס עדיין בליווי שלי הוא המשיך לעבוד בצורה מאוד אינטנסיבית ורועשת וזה לא התאים לחלק מהילדים שישבו בסטודיו והם אמרו לו את זה. הרגשתי שב’ לקח את זה קשה שמישהו אומר לו שהוא מפריע. הוא אמר שאף פעם לא אמרו לו את זה.. ושהוא גם לא יגיד את זה על אף אחד. הוא יצא שוב החוצה למרות שמ’ עדיין עבדה בחוץ, אז יצאתי אחריו ואמרתי לו שזה לא מתאים, שעכשיו זה זמן שמ’ בחוץ והוא לא יכול להצטרף. והוא הפסיק להקשיב והתחיל לברוח לנו. נאורוז הייתה בחוץ עם מ’ וביחד ניסינו לפתור את המצב אבל ב’ התחיל להתרחק ובאיזשהו רגע נעלם לנו. בסופו של דבר הוא חזר, בעזרת קרן הגדרנו בצורה יותר מדויקת את הגבולות של עבודה בחוץ מולו. מהם הגבולות שאפשר להיות בהם וגם שלא נעלמים פתאום. ב’ המשיך לעבוד בחוץ, לאחר מכן הוא ניקה את הסביבה וסיים בטוב את היום בסטודיו.

עולה השאלה של ה-בחוץ. כמה זה נכון לעבוד בחוץ במהלך הסטודיו? עצם זה שיש ילד בחוץ אחד מאנשי הצוות צריך להיות איתו צמוד. עוד עניין, שזה מעורר עניין אצל שאר הילדים שבסטודיו והם רוצים גם לצאת ולהיכנס ולראות. מול זה יש את התחושה המאוד טובה שהייתה לי של העבודה של ב’ בחוץ, שהיא באמת אפשרה לו להביע כעסים ואגרסיות בעוצמות שבפנים לא היו מתאפשרים. עלתה אפשרות בדיון שניהלנו שאולי מ3 וחצי עד 4 שהדלת פתוחה אז לאפשר את הבחוץ ולאחר מכן לא. אז אני פותח את זה לדיון שנחשוב על זה ביחד בתקווה שנחזור בקרוב לסטודיו