סיכום הדרכה 23/12/2020:
ג’, כיתה ב’, שנה שניה בכפר ביחד עם אחיה ב’ (כיתה א’) הגיעה לסטודיו כמעט בכל יום מאז תחילת השנה. לרוב היא מגיעה ביחד עם א’ ומ’ (כיתה ג’) איתן היא חולקת חדר במשפחתון. ג’ מנסה לרצות את א’ ומחפשת את האישור שלה, שואלת לדעתה לגבי היצירות שלה ומנסה לעבוד איתה על יצירות משותפות כשא’ מאפשרת זאת. גם כשהיא עובדת לבד, ג’ בדרך כלל שרויה בחוסר שקט ומתעניינת במה שא’ ומ’ עושות. כשא’ לא כוללת את ג’ ביצירה שלה, ג’ מבקשת עזרה צמודה מאנשי הצוות. ההתנהגות שלה בסטודיו פרועה והיא מרבה למתוח את הגבולות; היא מטפסת על שולחנות, צורחת, קופצת על אנשי צוות וילדים, מסרבת לצאת בתום מפגשים, לא מסדרת אחריה, מנסה להיכנס ולצאת מהחלונות, מאיימת להוציא חומרים ועבודות מהסטודיו. חלק מהצוות מרגיש לא בנוח לעבוד איתה ומשתדל להימנע מכך. במהלך ההדרכה היו שני דברים שעלו באופן מובהק: הצורך של ג’ בתשומת לב ואהבה ללא תנאי, והפער בין החלקים המפותחים שלה לעומת החלקים הרגרסיביים, התינוקיים.
ניסינו להבין מה ג’ מנסה להגיד לנו דרך ההתנהגות שלה. ג’ חווה דחייה מאוד קשה מא’, וסביר שמדובר בשחזור של דחיות קשות יותר שחוותה בעבר. היא נואשת ליחס ומחפשת אותו דרך התנגדות, בדרכים שלא ייאפשרו התעלמות ממנה; היא צורחת כדי שנשמע אותה, מפרה את הכללים כדי שנראה אותה, קופצת עלינו כדי שנרגיש אותה, לא תמיד שולטת בצרכים כדי שנריח אותה. ההתנהגות שלה לעיתים מעוררת גם בנו דחייה, אבל לפחות היא מעוררת ומפעילה את כל החושים, אי אפשר להתעלם ממנה. דרך ההתנהגות היא מספרת לנו שהיא מפחדת להיות לבד והיא צריכה שיאהבו, יקבלו וירגישו אותה ללא תנאי, ביחד עם החלקים הקשים, המכוערים, הרועשים, המרדניים, המסריחים.
מבחינות מסוימות ג’ עדיין תינוקת, היא מבטאת את זה במילים, בהתנהגות וביצירה. עלתה מחשבה שיהיה נכון לאפשר לה את הרגרסיה, ברגעים שהיא מתנהגת כמו תינוקת, להתייחס אליה ככזאת. אנחנו יכולים להיות ההשתקפות של התינוקת שבה (בעזרת אמירות ולאו דווקא שאלות) ולאפשר לה את הרגרסיה כדי שהיא תוכל לצמוח משם לבד. נזכרנו ביום בו ג’ הוציאה את כל הבדים מקופסת הבדים, נכנסה אליה וביקשה שנכסה אותה כך שלא ייראו אותה. במצב כזה אפשר למשל להגיד “אתם חושבים שהיא בסדר שם?”, “מעניין אם היא נושמת?”, “אולי היא נרדמה?”, “מעניין אם יש לה מה לאכול ולשתות?”, או אפילו לשיר לה שיר ערש.
במהלך ההדרכה עלו רעיונות פרקטיים נוספים לעבודה עם ג’. התבוננו בציורים שלה וראינו שכמעט בכולם הצבעים התערבבו והפכו לעיסה חומה/אפורה. הגוון הזה מאפיין גם את היצירות של ב’ אחיה ועלתה מחשבה שיתכן שמדובר בעניין אורגני וקיים קושי אובייקטיבי לשלוט בחומר. עלתה מחשבה לנסות להנחות אותם בפן הטכני.
ג’ לפעמים כועסת כשאנחנו שואלם אותה שאלות, דבר שמקשה להגיע אליה ולהעמיק את ההבנה. עלה רעיון לנסות להשתמש בדמות של א’ כדי להגיע אליה. למשל להגיד “מעניין מה א’ היתה אומרת על זה.. אבל הכי מעניין מה את אומרת על זה”.
בסוף ההדרכה נזכרנו בסיפור משנה שעברה, כשג’ השתתפה בתערוכה. ר’ הקטנה היתה בת 5 ובתחילת השנה חוותה אכזבה גדולה כשמאוד רצתה לבוא לסטודיו אבל הדבר לא התאפשר בגלל גילה הצעיר. היא ישבה ליד שולחן היצירה בזמן התערוכה וציירה במרץ, ואז התברר שהיא רוצה להוסיף את הציור שלה לתערוכה. גם ג’ היתה שם. התחלנו לנהל דיון לגבי האפשרות להציג את הציור של ר’ בתערוכה, וג’ מיד הציעה לחלוק עם ר’ את המקום שלה. היא קמה והזיזה את אחד הציורים שלה הצידה והזמינה את ר’ לתלות את הציור שלה. מתוך ההיכרות האישית שלה עם חוויית הדחייה, היא הצליחה לגייס הבנה ואמפתיה כלפי ר’. כשעולה ההזדמנות אפשר להזכיר לג’ רגעים מהסוג הזה, להראות לה שאנחנו רואים אותה וזוכרים אותה.
אתן/ם כמובן מוזמנות/ים להגיב, לחדד, לדייק, להוסיף, להעיר ולהאיר.
