ד’ החליט שהוא יוצר סכין,
הוא רוצה להכין אותה מעץ. הוא קודם כול מצייר על נייר סקיצה של הסכין, לאחר מכן יעביר את הציור לעץ ואז ינסר את העץ ויגלף.
הוא ביקש ממני עזרה לחתוך את הסקיצה שהוא צייר. כאשר הוא ביקש עזרה הוא אמר לי שאם אני אעשה “פשלה” אני לא אעבוד אתו יותר.
עצרתי ואמרתי לו: אני מפחד עכשיו לחתוך. כי אם אני “אפשל” אז אני לא אוכל להמשיך לעבוד איתך. ראיתי שהדבר נוגע בו. ואז הוא חשב קצת ואמר לי, יודע מה אני אתן לך עוד הזדמנות גם אם תפשל. ואז הוסיף ואמר בעצם אני אתן לך עוד מלא הזדמנויות (אמר עם חיוך גדול)
אני לא יודע את הרקע של ד’ אבל כנראה שישנה שם פגיעה במקום של האמון באחר/במבוגר. אני מרגיש שמתחילת השנה נוצר בינינו קשר וכל פעם הוא מאפשר לעצמו לבטוח בי יותר ולנסות איתי דברים חדשים וגם להיפתח ולספר יותר דברים על עצמו.
יום לאחר מכן ד’ המשיך לעבוד על הסכין כבר בשלב הניסור והגילוף והוא עבד מאוד יפה. לקראת סוף המפגש ד’ ביקש ממני עזרה בחיתוך הידית של הסכין. כאשר עזרתי לו נשברה הידית של הסכין וזה קרה 5 דקות לפני סוף המפגש. הוא נורא התאכזב. אמרתי לו שננסה להדביק את זה, ציינתי גם שהוא עבד מאוד יפה והיה לי מאוד כיף לעבוד איתו. הוא עזב את החדר מאוד מאוכזב.
לאחר ששוחחנו בהדרכה, אני חושב שיהיה נכון אולי לתת עוד מקום לאכזבה הזאת שהוא כרגע חווה ממני ומהשבר של הסכין. ועם זאת לנסות לתקן ולבנות מחדש. אך אשמח לעוד זוויות מהחברים…
