ביום ראשון הגיעו לסטודיו 12 ילדים. ט' הגיע פעם ראשונה לסטודיו אחרי חופש חנוכה. הוא היה נסער מאוד, ומיד החל להטיח בקבוק פלסטיק בשולחן, לטפס על שולחנות ולהטיז ספריי צבע. הזכרתי לו את כללי הסטודיו והייתי צריכה לקחת ממנו את הגואש כדי שלא יתיז על ילדים. ניסיתי לעבור לעבוד איתו על נייר חום על הרצפה, ולצייר את הגוף שלו. הוא הסכים אך מהר מאוד חזר להשתולל, ואני הזכרתי לו את הכללים והחוקים שלי הסטודיו. הוא כעס ואמר שאם ככה אז הוא הולך. יצאתי אחריו ואמרתי לו שנשמח שיהיה בסטודיו כל עוד נדבר רגע על הכללים. הוא החליט לחזור וניסה בכוח לפתוח את הדלת. ביקשתי ממנו לחכות והוא נשך אותי בכף היד, נתן לי סטריה, הלך להביא מים מהמרזב והחל לשפוך עלי. נכנסתי פנימה במטרה לקחת את המעיל שלו ולשלוח אותו חזרה למשפחתון, הוא התפרץ לסטודיו והסתגר כמעט את כל זמן הסטודיו בחדר על ענבל, בזמן שהוא צורח והיא מחזיקה/מחבקת אותו. שאר הילדים המשיכו לעבוד והיו מאוד סוערים ומודאגים מהצרחות. ברבע שעה האחרונה הוא חזר לחלל המרכזי, וענבל ביקשה שאסיים איתו את העבודה שהתחלנו על קונטור הגוף. הוא בחר בגואש, והחל למרוח את הידיים והרגליים שלו בצבע, תוך כדי מלכלך גם את הבגדים שלי, קצת בכוונה וקצת בטעות. עזרנו לו להתנקות,והוא הלך למשפחתון בבקשות שלא נספר כלום למדרכים שלו.
אני יצאתי באותו היום מהסטודיו מבולבלת ועם רגשות קשים. הרגשתי שה"ההכלה" שאנחנו מבקשות לתת לו באה על חשבון הביטחון האישי שלי וחוסר שמירה עלי כמטפלת.
זוהי לא הפעם הראשונה שט' מכה אותי, ושוב אני נדרשת לאפשר לו ,במקום להציב גבול ברור שהתנהגות שכזו לא מקובלת בסטודיו.
אני מרגישה שברית טיפולית חייבת להגן על המטפל והמטופל, ובטח בחלל כמו הסטודיו, להגן גם על שאר המטופלים. הברית עם ט', נכון לעכשיו, בתחושה שלי לא מגנה עלינו, לא על שאר הילדים ולא עליו.
העליתי זאת גם בישיבת צוות האחרונה, והייתי רוצה לבקש שוב, שנחליט בצוות מה אנחנו עושות במקרה כזה של אלימות. מתוך האירוע הזה אני רוצה שינוסחו כללים ברורים מה עושים במקרים של אלימות בסטודיו
