ר' שהגיעה לסטודיו ביום ראשון האחרון. זה היה יום ראשון מאוד יוצא דופן שבו הגיעו שני ילדים. לרוב ר' סובלת מכך שישנם משתתפים רבים בסטודיו, סובלת מהרעש, קשה לה שלפעמים ילדים מסויימים מכבים את האור, לעיתים נגררת לעימותים עם ילדים בתוך הסטודיו. מתוך שיחה עם הורה המשפחתון שלה הבנו שר' די בודדה במשפחתון שלה ובכלל.
לרוב כאשר ר' יוצרת היא עושה דברים מאוד נעימים לעין ומדוייקים למשל: הדבקה של גזירות ממגזינים על קנווס, ציורים למינהם, בנייה לגובה. תמיד היצירות אסתטיות והיא זוכה לתגובות נעימות ומחזקות מהצוות. ביום ראשון עבדה בצורה אחרת כנראה מכיוון שהייתה רק עם עוד ילד אחד בסטודיו והרגישה שיש לה הרבה מקום להביע את עצמה. היא עבדה בצורה אינטואיטיבית, בודקת חומרים שונים, משפריצה בגואש, עובדת עם חומרי טבע תחושתיים. בנוסף היא הזמינה את כול חברי הצוות אחד אחד לבוא להשתתף איתה בזמן שהיא יוצרת, בזמן הזה היא השפריצה לנו על הידיים עם הגואש בצורה שבודקת גבולות, מתנסה במשהו חדש מבחינתה אבל לא בצורה פוגעת (לא על הבגדים, נשארה בתחום כף היד). לאחר הסבב של הצוות אף הזמינה את הילד הנוסף שהגיע לסטודיו לבוא ולהתנסות איתה. זה מאוד הפתיע את כולנו, ממש ניתנה לה הזדמנות לחוויה אחרת באותו יום.
היא הייתה מאוד נוכחת ומעיזה, הרגשתי שהיא ממש בודקת ומגלה חלקים חדשים בתוכה שלא העיזה להביא עד אותו רגע. בסיום המפגש ר' גילתה שהחולצה שלה התלכלכה ולקחה את זה מאוד קשה היא החלה לבכות ורומי יצאה בעקבותיה החוצה. היא סיפרה שזאת חולצה שאמא שלה קנתה והיא עובדת מאוד קשה בשביל לקנות לה דברים. היא בכתה מול רומי ואף הרשתה לרומי לחבק אותה (רומי מוזמנת לדייק אותי) והתחושה הייתה שלאחר שנפתחה בפנינו היא גם יכלה לגעת בכאב שלה ולפרוק תסכול ובכי ולקבל חיבוק בחזרה ואהבה.
אנחנו יודעים שאבא של ר' לא נוכח בחייה ואמא שלה ברחה ממנו כשהייתה תינוקת. היא גדלה בכפר ערבי, בת לאבא מוסלמי ואמא יהודיה. הורה המשפחתון שלה שיתף אותנו שפעם אחת שנסעה לבקר את האם היא לא החזירה אותה לכפר הילדים והם היו צריכים להפעיל את הרשויות ולאחר 3 שבועות היא שבה לכפר. כיום היא פוגשת את אמה לביקורים בלבד בפנימייה עצמה.
