מצד אחד נדמה שאת יצר ההרס הזה עלינו לשרוד, נראה כי ליצירת ההרס בחלל יש משמעות עבורו והפסקה מידית של כך עי חוקים נוקשים לא תאפשר לו את ההתנסות הזו בהרחבת הגבולות ובהרס מבלי שהאובייקט יהרס או מבלי שהאובייקט ימחק אותו ואת הרצונות שלו.
מצד שני, בסטודיו יש ילדים נוספים המושפעים מהעשייה שלו בחלל, עלולים ללכת בעקבותיו או להיפגע ממנו. פגיעה בחלל הסטודיו משמעותה פגיעה גם בהם. אם כך, אולי עלינו להיות יותר חד משמעיים בכללים ובחוקיות של הסטודיו. עד כמה עלינו לאפשר ועד כמה עלינו לעצור
ילד בן 7 מגיע לסטודיו באופן קבוע, 4 פעמים בשבוע. הגיע לכפר בתחילת השנה כך שההוצאה מהבית עודנה טריה. בתחילת השנה, השתמש בסטודיו ובחלל, יצר, דיבר, יצר קשרים עם אנשי הצוות ועם הילדים. בחודש האחרון התנהגותו השתנתה והוא מתקשה להישאר ביצירה. הוא מאתגר את גבולות הסטינג בכך שמכבה את האור בסטודיו, מדבר בצורה לא נאותה לילדים ולאנשי הצוות ויוצר סיטאציות תוקפניות בחלל, כיבוי האור, כניסה לחדרים השונים כולל חדר הצוות, נגיעה ביצירות של ילדים אחרים, הישכבות על הרצפה, צרחות, מגע לא מותאם, צחוק ואף לעג.
